החלטה בתיק ב"ש 10196/07

1.         המשיב הואשם בביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות וכן בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין. על-פי הנטען, העבירות נעברו ביום 9.10.04, סמוך לשעה 04:00, כאשר המשיב, יחד עם אדם אחר, פרץ לדירת מגורים. בדירה שהו אותה עת שני המתלוננים. השודדים העירו אחד מהם, תוך שהם מאיימים עליו בסכין. לאחר שהמתלונן השני התעורר, הוכנסו שניהם לחדר השינה, כשהשודדים מורים להם לשתוק. המשיב וחברו ערכו בדירה חיפוש, גרמו נזק לרהיטים ונטלו מהמקום מצלמת וידאו ומערכת סטריאו.

2.         עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים. בא כוח המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה והוסיף וטען, כי יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

3.         הראיות כנגד המשיב מבוססות בראש ובראשונה על חוות דעת מומחה של המעבדה הביולוגית במחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי של משטרת ישראל.

על-פי חוות דעת זו, דוגמת DNA שנלקחה מהדירה, בנסיבות שיפורטו להלן, נמצאה תואמת את פרופיל ה- DNA של המשיב, כששכיחות הפרטים באוכלוסייה בעלי פרופיל DNA כאמור, נאמדת ביחס של אחד ליותר ממיליארד.

מקור דגימת ה- DNA שניטלה מהדירה בה בוצעה העבירה, הוא בקבוק משקה קל "סופר דרינק" בטעם אפרסק, ממנו שתו המשיב וחברו. בהודעתו של המתלונן זבולון קיטיי, נאמר, כי על השולחן בסלון הדירה ראה בקבוק מיץ "שהגנבים פתחו אותו ושתו ממנו מהפה ללא כוס". בדו"ח תפיסה וסימון מיום 11.10.04, חתום על-ידי רס"ל גלעד נדר, נרשם, כי דגימת ה- DNA ניטלה "מהפיה של הבקבוק".

מהמשיב, אשר נעצר לפני זמן מה בחשד למעורבות בעבירה אחרת, נלקחה דגימת רוק. בהמשך לכך נערכה הצלבת נתונים ונמצא, כי הדגימה שניטלה מהבקבוק הנ"ל היא בעלת פרופיל DNA המתאים לפרופיל של המשיב.

בפי המשיב אין כל הסבר להימצאות דגימת ה- DNA בפיית בקבוק השתייה. המשיב מסר בהודעתו מיום 30.10.07, כי לא נכנס לבית באזור פסגת זאב. הוא אמנם עבד באחד הבתים באזור הוילות, אך לא נכנס לתוך הבתים שבמקום. לאחר שהצביעו בפני המשיב על מקומה של הדירה, מסר, כי אינו זוכר אם היה במקום ומכל מקום לא נכנס לבית ברחוב בו מדובר. המשיב גם שלל האפשרות שעבד במקום.

4.         המסקנה היא, כי בידי המבקשת חומר ראיות לכאורי כנגד המשיב. תוצאות בדיקת ה- DNA מצביעות על כך שלמשיב היתה זיקה לבקבוק השתייה, זיקה שהמשיב לא מסר לגביה כל הסבר. יתרה מכך, מהודעת המתלונן, אשר ראה את המשיב וחברו שותים מבקבוק המיץ, עולה, כי אותה זיקה שבין המשיב לבין בקבוק המיץ יכולה לנבוע מהימצאותו בדירה במסגרת ביצוע העבירה.

אם לא די בכך, הדגימה ניטלה מפיית הבקבוק, מה שתואם את האפשרות שמקורה באדם ששתה מהבקבוק, בדיוק כפי שנמסר על-ידי המתלונן. כלומר, המיקום המיוחד של החומר ממנו נלקחה הדגימה ובה ה-DNA של המשיב, משתלב עם הודעת המתלונן ומחזק את משקל הראייה הנסיבתית שבעצם הימצאות ה-DNA של המשיב בזירה (על משקלה הראייתי של בדיקת DNA ראו: ע"פ 9724/02 אבו-חמאד נ' מדינת ישראל).

במקרה כגון זה לכאורה גם לא ניתן ליהנות את המשיב מהספק, שמא החומר ממנו נלקחה הדגימה הגיע לפיית הבקבוק באקראי, כשם שלעיתים טביעת אצבע יכולה להימצא על חפץ שהיה חשוף למגע מזדמן של עובר אורח.

כנגד המסקנה העולה מהראיות הנ"ל, לפיה המשיב שהה במקום בו בוצעה העבירה במועד ביצועה, אין בפי המשיב כל הסבר, ולו כזה שביכולתו ליצור ספק.

5.         בא כוח המבקשת ביקש שהמשיב ייעצר בפועל וטען, כי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר, בהתחשב במסוכנותו ובהתחשב בחשש של הימלטות מאימת הדין. למשיב, תושב חיזמה, עבר פלילי מכביד, הכולל 35 הרשעות, מתוכן 32 הרשעות בעבירות רכוש ושהייה בלתי חוקית בישראל.

6.         בא כוח המשיב טען, כי אין כל חשש להימלטות המשיב מאימת הדין, שכן, על אף שהוא תושב חיזמה, הנמצאת מחוץ לשטח ישראל, הוא התייצב במשטרה לאחר שהוזמן להיחקר (בענין אחר) ואף גרם לכך שיתלוו אליו עוד שניים שהיו דרושים למשטרה. עוד טען בא כוח המשיב, כי עברו הפלילי של המשיב רחוק יחסית ואין להסיק ממנו על מסוכנותו כיום. בא כוח המשיב מציע, כי המשיב ישוחרר בערבות ערב תושב ישראל ואף כנגד הפקדה כספית.

7.         אין ספק כי במקרה דנן קמה כנגד המשיב עילת מעצר שמקורה במסוכנותו, הנלמדת מהמספר הרב של ההרשעות הקודמות שלו בעבירות רכוש בצירוף חומרת המעשה המיוחס לו עתה. מדובר במי שנכנס לדירת מגורים, ביחד עם אדם אחר, בשעת לילה מאוחרת, כשהשניים ניסרו או שברו את הסורג, כשהם מצוידים בסכין ומאיימים על יושבי המקום. מדובר, אם כן, בעבירה מהחמורות ביותר, המצביעה על מידת מסוכנות משמעותית. 

אכן, עיון בגיליון ההרשעות הקודמות של המשיב מעלה, כי לא הורשע בעבירות רכוש שבוצעו לאחר שנת 1994. ואולם, יש לקחת בחשבון כי בשנת 1995 נדון המשיב לחמש שנות מאסר וכי העבירה בה הוא מואשם עתה נעברה בשנת 2004. בנסיבות המקרה דנן גם לעברו של המשיב משמעות לצורך בחינת מסוכנותו.

מעצרו של המשיב נדרש גם כדי למנוע הימלטות. מדובר במי שאינו תושב ישראל. אכן, נראה כי המשיב התייצב בתחנת המשטרה לאחר שהתבקש לעשות כן, אך היה זה בטרם ידע שהוא חשוד בעבירה דנן ובטרם ידע מה טיב הראיות נגדו. מהלך זה של המשיב אינו מעיד על כך שאין חשש שאם ישוחרר לביתו, שמחוץ לישראל, ניתן יהיה להבטיח את התייצבותו למשפטו.

מכל מקום, המשקל המצטבר של הנתונים הנ"ל מבסס עילת מעצר כנגד המשיב וגם שולל את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. בנסיבות אלה גם לא ראיתי לנכון להורות על הגשת תסקיר מעצר.

8.         לנוכח האמור לעיל, אני מאריך את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בת.פ. 3153/07.

ניתנה היום, ג' בכסלו התשס"ח (13 בנובמבר 2007), במעמד ב"כ המבקשת, המשיב, בא כוחו ומתורגמן לשפה הערבית.